<h1>יראים סימן רנ"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
וזמן שכיבה כדתנן מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר"א וחכ"א עד חצות ר"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר אם לא קרא עד חצות יכול לקרות עד שיעלה עמוד השחר. כדתנן שלא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה. וטעמא כי כתב בשכבך כל זמן שכיבה כל זמן שאתם שוכבים. וזמן עמידה בבקר כדתנן [ט' ב'] מאמתי קורין את שמע (בערבית) [בשחרית] משיכיר בין תכלת ללבן ר"א אומר בין תכלת לכרתי. ותניא אחרים אומרים כדי שיראה את חברו ברחוק ד' אמות ויכירהו ואמר רב הונא הלכה כאחרים. אמר אביי לתפלה של שחרית כאחרים ק"ש כוותיקין ענין אחד לתפלה ולמצות תפילין כאחרים שאין מצותן אלא ביום. יש לשאול כי היכי דאמר בשכבך כל זמן שכיבה, ומצות ק"ש של ערבית כל הלילה היה לו לפרש ובקומך כל זמן קימה ותהא זמן ק"ש של שחרית כל היום. יש לומר דבשכבך מפורש שכיבתך כמו אכלך אכילתך ואין חילוק ביניהן אלא שזה נגינתו למטה וזה נגינתו למעלה אבל בקומך אינו יכול להתפרש קימתך שלא מצינו כיוצא בו.
<h2>דף ו:</h2>
תלמוד. צוה הב"ה שילמדו ישראל את התורה ויעמלו בה דכתיב בפ' ואתחנן ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם ואמרינן בקדושין פ"א [כ"ט ב'] היכא דלא אגמריה אבוה מחייב איהו למיגמר נפשיה דכתיב ולמדתם לעשותם. והנשים פטורות מן התלמוד כדאמרינן בקדושין פ"א. והיא מנלן דלא מחייבא ללמוד דכתיב ולמדתם קרי ביה ולמדתם את בניכם כל שאחרים מצווים ללומדו מחייב איהו למיגמר. והיא מנלן שאין אחרים מצוין ללמדה דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם. פי' התלמוד לא ילמוד אדם בלא סברא ויקרא ולא ידע מה יאמר אלא שצריך לשמש ת"ח וללמוד סברתם. כדאמרינן בסוטה פ' היה נוטל [כ"א ב'] היכי דמי רשע ערום עולא אמר זה שקרא ושנה ולא שימש ת"ח. פי' שמראה עצמו יודע ואינו יודע לפרש מה שקורא. ותניא [כ"ב א'] קרא ושנה ולא שימש ת"ח הרי זה עם הארץ ר' שמואל בר נחמני אמר הרי זה בור ר' אבא בר יעקב אמר אמגושי. ואמרינן בברכות פ"ק [ו' ב'] אגרא דשמעתתא סברא. וגדולה מצות תלמוד לפני המקום. כדאמרינן בקדושין [מ' ב'] נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה. ותניא [פיאה רפ"א] ותלמוד תורה כנגד כולם.
<h2>דף ט:</h2>
לק"ש כותיקין דאמר ר' יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום וזה למצוה מיהו אם קדם וקרא כאחרים יצא. פירשנו להקדים לאחרה בבקר עד כמה ר"י אומר עד שלש שעות פי' עד התחלת שעה שלישית ואין שעה שלישית בכלל. והכי מוכח בכתובות פ"ט ואמר ר"י אמר שמואל [י' ב'] הלכה כר' יהושע.
<h2>דף י:</h2>
קריאת שמע. את ה' אלהיך תירא ותעבוד ותקבל מלכותו ועולו שחרית וערבית דכתיב בפ' ואתחנן שמע ישראל ה' אלהינו ה' (ה') אחד. פי' המקרא כך הוא. והיו הדברים האלה שהזכיר למעלה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. ותנן בברכות פ"א ב"ש אומרין בערב כל אדם יטו ויקראו ובבקר יעמודו שנאמר ובשכבך ובקומך (בשעה שבני אדם שוכבין) וב"ה כדרכן שנאמר ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר בשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבין והלכה כב"ה. למדנו שחייב אדם לומר מן שמע עד והיה אם שמוע בקר וערב שכיבה וקימה. שהרי כתיב באותו הענין והיו הדברים האלה על לבבך בשכבך ובקומך. למדנו שאין מצוין אלא בפ' ראשונה. דתניא נמי בברכות פ"ב [ט"ז א'] בטלים ממלאכתן וקורין בפ' הראשונה. ואמרינן נמי ביומא פ"א [י"ט ב'] הקורא את שמע וקורץ בעיניו ומרמז באצבעותיו עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב וגו' ומוקמינן לה בפ' ראשונה.
<h2>דף יג:</h2>
ועד והיה אם שמוע תשמעו מצוה. מיהו אם לא קרא [אלא] פסוק ראשון אינו נקרא עובר על מצות התורה דאמרי' בהקורא רב חסדא בר שמואל בר מרתא משמיה דרב אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זהו ק"ש של ר' יהודה הנשיא. ותנן [ט"ו א'] הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ר"י אומר לא יצא קרא ולא דקדק באותיותיה ר' יוסי אומר יצא ור' יהודה אומר לא יצא ואמר ר' טבי אמר ר' יאשיה [ט"ו ב'] הלכה כדברי שניהם להקל. ותנן [ט"ו א'] הקורא למפרע לא יצא וטעמא [י"ג א'] דכתיב והיו בהויתן יהו. קרא וטעה יחזור למקום שטעה. תני רב עובדיא קמי דרבא ולמדתם קרי ביה ולמד תם שיהא למודך תם ליתן ריוח בין הדבקים. עני רבא בתריה בכל לבבך על לבבך. בכל לבבכם. עשב בשדך. ואבדתם מהרה. הכנף פתיל. אתכם מארץ. תניא ר' שמעון בן יוחאי [אומר] [ט"ז א'] הקורא את שמע צריך לכון את לבו שנאמר שמע ישראל ולהלן הוא אומר הסכת ושמע ישראל מה להלן בהסכת אף כאן נמי בהסכת. וה"מ בפסוק ראשון כדאמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבא אבוך היכי הוה עביד א"ל בפסוק [קמא] (ראשון) מצער נפשיה. היה מהלך בדרך ברגל צריך שיעמוד עד שיקרא פרשה ראשונה דקיי"ל כר' יוחנן דאמר בפ' היה קורא כל הפרשה כולה בעמידה. תנן בסוטה [ל"ב א'] אלו נאמרין בכל לשון ק"ש. אע"ג דפליגי בברייתא [שם ב'] כרבנן קיי"ל.
<h2>דף טז.</h2>
והעוסק במצוה פטור דתנן בשבתך בביתך פי' לעוסק במצוה פי' שבתך דידך ולא דמצות. והטרוד בדבר מצוה ואי אפשר לו שלא לטרוד קודם עשייתה אע"פ שעתה אינו עוסק פטור. כדתנן חתן פטור מק"ש בלילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. וטעמא כדתניא ובלכתך בדרך פרט לחתן בלילה הראשון פי' לכתך דידך ולא דמצוה. ובשעת עסק לא איצטריך דנפקא לן משבתך. הלכך מוקמינן לה בטרוד קודם לכן.
<h2>דף כא.</h2>
ספק קרא ק"ש ספק לא קרא ר"י אומר אינו חוזר וקורא רבנן [דבי] ר' חנינא אומר חוזר וקורא ק"ש דאורייתא וקיי"ל כר' חנינא (דקאמר) דקם ליה רב יוסף בשיטתיה. ועוד דכולהי מתנייתא דמייתו קראי על ק"ש צריכין אנו למידתך אליבא דשמואל ולמימר אסמכתא בעלמא. ועוד סוגיא דשמעתתא בפ' מי שמתו כר' חנינא אזלא. שנינו בירושלמי למה קורא ק"ש בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. אמר עולא [י"ד ב'] כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו שנאמר וקשרתם והיו לטוטפות. ויזהר אדם במצוה זו כי היא קבלת עול מלכות שמים וחביבה לפני יוצרנו.
